– הרב אשל"ג –
מאמר תיקון עולם
זהו תמצית עקרון ההתמרה במציאות:
בתהליך בריאת העולם (תהליך ההעלם) המיר הבורא טוב ברע
על מנת לתת מקום לנו הנבראים להיות שותפים בתיקון עולם
של החזרת כל רע לטוב המקורי שלו.
– הרב אשלג –
מאמר האדם פרט באחדות הבריאה
כשם שתזונה גשמית נכונה מועילה ביותר לפיתוח וקיום הגוף, כך שימת דגש על פיתוח כח האהבה דווקא לכלל ישראל הוא המועיל ביותר להתעצמות רוחנית
– רבי משה חיים לוצאטו –
ספר גנזי רמח"ל
ציטוט זה מבהיר במשפט קצר את התפקיד האולטימטיבי שלנו בחיים: להוציא מהכח אל הפועל את הרגשת האחדות בלבבות עד כדי תחושת גוף אחד ממש
– הרב אשל"ג –
מאמר שישים ריבוא
ציטוט זה מאיר לנו באור חיובי את מאמר חז"ל הקלאסי אודות ההתדרדרות הרוחנית שלפני ביאת משיח. החוצפה איננה רק תכונה שלילית אלא אפשר ואף צריך לתעל אותה לחיוב – על ידי שכל אחד איננו מתרשם מהרקע והיכולות שלו כדי לצלול ללימוד תורת הקבלה במלוא הדרה.
– הרב אשל"ג –
מאמר טעם שלשוני בלי מליצה
נדמה שזהו ציטוט מדוייק לתיאור המצב האקטואלי של חיינו ובה השטחיות שולטת כמעט בכל תחום. אלא, מחדש פה הרב אשלג שהדבר איננו מקרי וכי הוא נובע ממקור בעולמות הרוחניים עם תפקיד אינטגרלי בבריאה: לדרוש מן האדם מאמץ על מנת לגלות בכוחותיו שלו את העומק הנפלא בכל פרט במציאות.
– הרב אשל"ג –
מאמר האדם פרט באחדות הבריאה
ציטוט זה נותן הגדרה שורשית מהו יופי אמיתי ומקורי: מימוש שלבי ההתפתחות של הפרטים בחברה לכלל ישות מלוכדת. וזאת על פי עקרון שלושת השלבים: האחידות (נקודת ההתחלה), הייחודיות (מיצוי כוחות הפרט) והאחדות (התמזגות של הפרט עם הכלל)
אין החכמה נערכת בחריפות ובקיאות אלא לפי שבח ויתרון התכלית שמביאה…ועתה יש להבין אמת הבניין למדוד חשיבות חכמת ישראל על שאר החכמות – שכל עניינה אינה זולת להבין דרכי השגחת הבורא ית' על בריותיו ולהדבק בו
– הרב אשלג –
מאמר חכמת הקבלה וחכמת חיצוניות
אמנם יש בחכמות העולם חשיבות ותועלת, מסביר הרב אשלג כי יש להשוותם למול חכמת ישראל על פי המדד של מסוגלת לקרב את האדם והעולם לתכלית. ומכיוון שתכלית זו היא דביקות בבורא, הרי שחכמת ישראל היא המסוגלת ביותר כי זה כל עניינה ולכן היא גם החשובה ביותר.
יש שמודדים [את האדם] על פי מדת האתיקה שלו, ויש ע"פ ידיעותיו, ויש ע"פ בקיאות ויש ע"פ חריפות. אולם כל מדידות הללו אינם חלים כלל על עצמות קומתו של האדם, רק על בחינות השפע שלו שקיבל לתוכו.
וכדי להשכיל ולמדוד אמנם את עצמותו המקורי …תדע שכאן צריכים להשכיל רק על כמות "הרצון לקבל" המוטבע בו מלידתו. [כי] אדם שיש לו "רצון לקבל" בכמות גדול וחזק מאד, ששום רוח לא ישברהו, תדע שהוא אדם גדול!
– הרב אשלג –
מאמר חכמת התורה לעומת הפילוסופיה
מחדד הרב אשלג איך למדוד את עצמנו:
אדם גדול היינו בעל כח רצון גדול, אדם קטן היינו כח רצון קטן
כל בסיס ההצלחה הגופנית היא שיעור האיחוד שבחברה
וכל בסיס ההצלחה השכלית היא הפירוד והמחלוקת שבה
– הרב אשלג –
מאמר החירות
אין ייתור בבריאה אלא ההיפך: כל כוח יש לו את המקום שמביא תועלת,
כולל הפירוד והמחלוקת
זה הכלל: כמידת הפנים כן מידת האחוריים,
וכל שעתיד לו פנים יותר גדול
מחוייב לבא באחוריים יותר גדול
– הרב אשלג –
עולמות אבי"ע ודרכי השגתם
חוקיות רוחנית פשוטה מגולה לנו במשפט קצר זה: כגודל האורות שאדם משיג בסוף כל תהליך רוחני ("פנים"), כך גודל החשיכה שהוא נצרך לעבור קודם לכן כדי להשיגם ("אחור"). דוגמא ידועה מהוויות העולם הזה לחוקיות הזאת אפשר לראות מעולם הבנייה – כגובה הבניין המתוכנן כלפי מעלה, כך עומק החפירה שנצרכת כלפי מטה על מנת להבטיח בניין יציב. מכאן שאין לאדם להיבהל מתקופות מאתגרות – הם רק סימן טוב לבאות…
חוק הוא כי מחשבות המוח משתלשלות מן רצונות הלב, שהרצון הוא שורש לשכל ואין השכל שורש לרצון
– הרב אשלג –
מאמר צורת הדביקות
הכלל שמחדד הרב אשלג כאן הוא יקר ביותר להבין איך מתמודדים בצורה שורשית עם עולם המחשבות. התפיסה הרווחת לשיכלול המחשבה היא לפעול באותו המישור של השכל רק בהפעלת כוח לכיוון החיובי, ואילו הרב אשלג מחדש פה לעלות לשורש עוד יותר גבוהה מאשר השכל אל עולם הרצון שבנו ושם לפעול כדי להשפיע על המחשבות – שהרי הן בגדר תוצאה של הרצון ולא סיבה אליו.
"שכן ארץ ורעה אמונה" (תהי' ל"ז ג') פירוש: אפילו בעלות האדם לשמים, מזהיר אותו המשורר [דוד המלך] להתחזק לשכון ארץ, כדי לרעות באמונה, ולגדלה ולחזקה בכל פעם יותר ויותר, כי היא עקרת הבית עליה תלוין כל המאורות הגדולים…
ומי שהוא רועה אמונה זוכה להיות רואה האמונה
– הרב אשלג –
מאמר שכן ארץ ורעה אמונה
הנטיה הטבעית של האדם לעלות "השמיימה", היינו בחכמה בינה ודעת כדי להשיג בהירות במציאות בה הוא חי. אולם מזהיר הרב אשלג כי דרך הקדושה היא לעולם לאזן את זה אם הישארות "בארץ" דווקא – היינו לבחור להיות מונע מאמונה פשוטה שהיא המדד העיקרי להתקדמות הרוחנית אמיתית.
הנה כל דרך הבריאה שברא השם היא בחינת
"שני הפכים בנושא אחד"
ובבחינה זו נטבע כל מיני החיבורים שבעולם, וזה כלל כל מעשה בראשית…כמו שכתוב "בדבר השם שמים [אש ומים] נעשו", שנטל אש ומים וערבן זו בזו לנושא אחד.
והטביע הקב"ה כח הדיבור בבן אדם, שיהיה שותף עמו במעשה בראשית, שיברא גם כן בדיבורו עולמות מזאת הבחינה…כי חידוש אחר [אין] בעולם.
– הרב אשלג –
מאמר זכור ושמור בדיבור אחד
העולם רווי פרדוקסים. מבהיר לנו פה הרב אשלג כי העוצמה האמיתית באדם היא לדעת לשאת את ההפכויות הזאת עד כדי הפיכתה לדרך חיים. חיי שלימות טמונים במציאת השלום שבניגודיות הקיומית והכלתה בכל פן בחיינו, כולל בשיח היום יומי. אדם בדיבורו על כל נושא בעולם צריך להביא לידי ביטוי את התפיסה הפשוטה כי הוא עצמו פועל במציאות, אבל רק כשליח של ההשגחה האלוקית, בין אם הוא יודע זאת או לא.
הרצון הוא כח רוחני וחזק מאוד אלא נשבר ונחלש לפי נטיותיו של האדם לחפצים הרבה… אמנם, איש מצליח הוא שיש לו נטיה קבועה רק לדבר אחד, שאז נמצא רצונו חזק וארוך ואינו נשבר בזמן ומקום, וזהו שנאמר עליו 'אין דבר העומד בפני הרצון', ובכל אשר יפנה יצליח.
– הרב אשלג –
מאמר ההצלחה תלויה ברצון רק לדבר אחד
כמדומני, אין שום צורך להרחיב או להסביר
אדם והבנותיו דומה למסדר אותיות בבית הדפוס, שכל המקרים והגופים שבעולם המה בעדו כמו אלפא ביתא שמונחים בתיבה שבדפוס, והאדם התופס ומרגיש אותם, דומים לו כמו אותיות המצורפים לתיבות, ותיבות למשפטים שלימים, והמשפטים למאמרים, והמאמרים לספר שלם
– הרב אשלג –
מאמר אדם לעמל יולד
הקטע הזה מלמד עקרון נפלא בחוקיות הרוחנית של ההשגחה האלוקית על האדם. העקרון אומר שמהות הבחירה החופשית של האדם היא כיצד לפרש את המציאות הגולמית שהוא חווה. כי קורות חייו הם כמו אוסף של אותיות המוצעות לו אשר בכוחו שלו להחליט כיצד לסדרם. אדם בעל כלים רוחניים נכונים מסדר כל אירוע בצורה שמולידה סיפור חיובי ונפלא, ואילו החסרים בחכמה שמיימית עלולים לסדר את האותיות בצורת סיפור שלילי וקודר. החשוב לזכור כי האירועים עצמם נטולי עמדה לכשעצמה – כי החלום הולך אחר הפתרון!
הבטחון מקרב המבוקש – והיאוש מרחקו!
על כן כל מצליח – מאמין בעצמו
וכל מיואש אינו מאמין בכוחותיו [ולכן] הוא בלתי מוצלח
[וזה היפך דעת] בני אדם שעושים המסובב לסיבה שמשום שאינם מוצלחים על כן אינם מאמינים בכוחותיהם
– הרב אשלג –
מאמר התפילה
עוד הרבה לפני שהעולם המערבי גילה כי מחשבה יוצרת מציאות אמרה את זה תורת הקבלה בספר הזוהר, וכן מביא את זה הרב אשלג במאמרו על התפילה. התפילה תופסת מקום מרכזי בחיי המאמין היהודי כי היא לא רק מביעה משאלת לב – היא בעצם המנגנון שמבטיח את הפיכת המשאלה למציאות!
כל כמה שיש באדם גאווה בישותו נמצא חסר מידיעת צרכיו להתפלל עליהם ואינו ראוי לישועה שלמה.
שהרי ידוע כי "פלגי ברקיע לא יהבי" (חצי מן השמים לא נותנים)
– הרב אשלג –
מאמר קוטב העבודה לשלמים ולשבים
התנאי הבסיסי לכך שתפילתו של אדם תענה הוא שתצמח מעומק הלב – ממקום של תחושת חסרון אמיתית. הסיבה לכך היא, אומרים חז"ל (מסכת יומא ס"ט:), משום שאין מעניקים מן השמים חצאי ישועות – שהרי הכל שם לכתחילה בשלמות. אלא כיוון ש"אדם קרוב אצל עצמו", דהיינו שיש בו אהבה עצמית טבעית, אזי אין היא מאפשרת לו לראות את מלוא חסרונותיו, ולכן אין תפילתו שלמה. ממילא אין לו להתפלא שהוא לא נענה.
אין בעולם יותר מנשמה אחת, ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, לכל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדם הראשון, כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מגדרי הגשמיים. אלא מה שכתוב שיש 60 רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה הוא נתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד
– הרב אשלג –
ששים רבוא נשמות
באמירה קצרה ועמוקה נותן לנו הרב אשלג הצצה למציאות האמיתית שמאחורי העולם הגשמי שאנו חווים. הצצה שמלמדת אותנו לא להתרשם מהריבוי גופים שאנו רואים בעם ישראל אלא להכיר בעובדה שכולנו חלקים משורש אחד ("נשמה אחת") שמתבטאת בהרבה פרטים הבונים את הכלל האחד המפואר!
כי האור האלוקי אינו פוסק מלהשפיע לתחתונים אפילו רגע, אלא כל מי שמוכן – מקבל אותו, ושאינו מוכן – אינו מקבלו.
וכל ההכנה היא השפלות, והקלקול הוא הגאות
– הרב אשלג –
מאמר כיצד זוכין להשגה
כאשר שאלו את איינשטיין מה סוד יכולת הראייה המדעית העמוקה שלו, הוא ענה בפשטות "אני לא מפסיק להתפעל מהמציאות". ההתפעלות מהמציאות אפשרית רק אם אדם מתאמץ לבוא ממקום של ענוה ושפלות שמפנים מקום ביישותו להתפעם מהמתרחש מחוצה לו.
הרי מבואר שאין בריה שלא יעמול ויתיגע בעולם…אמנם כל העמל הזה לא נברא אלא לעמל של תורה ומצות, שאז פטור מעמל של דברים בטלים. כי כל בריה יש לה קצבה של עמל לחייו, והברירה אצל אדם במה לעמול.
– הרב אשלג –
מאמר השבת
המונח "משחק סכום אפס" מתורת המשחקים מקבל כאן בציטוט תפנית נוספת אודות חוקי הקיום שלנו בבריאה. מחדש לנו הרב אשלג שכל אדם מושגח לכתחילה בכמות ואיכות העמל שעליו לעבור בחייו ללא בחירה לבטלם או להפחיתם, כדברי משה בספר איוב "אדם לעמל יולד". אלא הבחירה היא לנתב את העמל לבנייה רוחנית ולא לריק – וזאת על ידי השקעת העמל בעיניינים של קודש!
עניין העבודה [הרוחנית] צריכה להיות באהבה, ורק עבודה בדרך האהבה היא העבודה המעולה ומקווה!
ויש בזה שני סוגים: אהבה [תחתונה], פירוש, הנרגשת במידות, והיא על ידי קבלת טובות. אבל עיקר האהבה היא אהבה [עליונה], שהיא למעלה מהמידות ונרגשת רק בשכל חזק, והיא החזקה שבאהבות, ואהבה זו נקראת "ידיעה", דהיינו, שיודע את אהבתו אליו ואין נתלה כלל בקבלת טובה
– הרב אשלג –
מאמר עבודה באהבה
ישנה אמירה רווחת ש"כסף מסבב את העולם". אבל הסתכלות כנה ומקורית מראה שדווקא האהבה היא האנרגיה הגולמית הרוחנית שמניעה את המציאות. היא שגורמת לחיבור והולדה של יישותיות במציאות, כמו גם נותנת את הסיבה להמשך קיום ושכלול המציאות. וכאן מחדד הרב אשלג כי בניגוד לדעת העולם שהמדובר באהבה רגשית, האמת היא שהמדובר דווקא באהבה שכלית טהורה. וזאת כי היא איננה תלויה בתחושה חולפת אלא בידיעה מוחלטת ויציבה.
זה סוד 'חָרוּת על הלוחות' (שמות לב, טז)
'אל תקרי חרות אלא חֵירוּת' (אבות ו, ג)
אשר לפי עומק החריתה מתגלים רחמי [החירות]
– הרב אשלג –
מאמר דרך התקיימות המחשבה
כלל חשוב בתפיסה הרוחנית היהודית היא שאין מילה מיותרת בתורה – כשם שאין פרט אחד מיותר בבריאה כולה. ולכן חז"ל מגלים לנו מדוע טרחה התורה לספר לנו פרט לכאורה שולי על כך שאותיות עשרת הדברות היו "חרותות" באבן הלוחות. הסיבה היא כדי להדגיש כי העיסוק באותיות התורה מקנים לאדם את החירות הנפשית האולטימטיבית. לוקח הרב אשלג את הלימוד הזה צעד נוסף ומסביר שכשם שחריתה היא פעולה של החסרה מהאבן – כך דווקא פיתוח יזום של תחושת חסרון לקירבה אלוקית – היא המאפשרת לגלותה בחיינו!
התקוה היא החיים, שמן הכאה והאמירה מתגדל קומת החי, שהוא שיעור התקוה לעתידות הטוב, ובהתחזק התקוה – קומתו נגדלת, ובהתמעטה – קומתו נמעטת, וביאוש מן הטוב – נמצא מת וכן להיפך, החי נמצא מקוה, וכשהוא בריא אולם – יהיה הבטחון בעצמו בחוזק גדול
– הרב אשלג –
מאמר סוד מכה אותו ואומר לו גדל
כמו הגוף, כך גם הנפש צריכה מזון. מזון רוחני המגדל ומחזק אותה – הנותן לה יציבות ושמחה ומעניק לה כוחות להתקיים ולהתקדם אל מקומות גבוהיים ומספקים יותר. מבהיר כאן הרב אשלג – התקוה היא עצמה המזון – היא עצמה כח החיים. בה יש להשקיע ואותה צריך לטפח בכל דרך אפשרית והתוצאות קרובות לבוא!
העולה במעלות הידיעה באלוקות דומה לזבוב הפורח על אור הנר, שכל עוד שמתקרב נאחז האש בכנפיו ונופל… [אלא] 'בפיך ולבבך לעשותו', שאין חפץ ה' שתעלה השמימה, אלא הדבק את עצמך בקרוב אליך, דהיינו בפיך ולבבך תעשה מרכבה אליו יתברך, דהיינו מידותיו
– הרב אשלג –
הנהגת הבריאה
אין הקלה יותר עוצמתית מאשר הפנמת הידיעה שהמזור העיקרי לכל אתגרי החיים נמצא הכי קרוב ויישים בחיינו – בשימוש נכון של הפה עם הטיה חיובית של הלב! הרב אשלג כאן מהדהד בתוכנו ומבקש מאיתנו לזכור את האמת הזאת אל מול הפיתוי הטבעי שבנו לתלות ישועות בפעולות קיצוניות ומאמצים כבירים.
בשעת הנפילה, האדם רואה בשתי עיניו שאפס כל תחבולה, וישועתו לגמרי למעלה מהטבע. ובעת שנושע תיכף רואה סדרי הטבע בפשיטות שגרמו לו ישועתו.
והטעם, כי האדם במצבו נמצא כחומר ביד היוצר, ועיקר נפילתו היא בדעת: שהידיעה מנפילתו – זאת היא נפילתו, והרגש הריחוק מסדרי הטבע – היא מדת גדלות שבנפילתו. ולהיפך!
– הרב אשלג –
מלחמת עמלק מיד ולדורות
אחת הידיעות החשובות ביותר לחיים מאושרים היא כי בידינו הבחירה לתת פרשנות חיובית או שלילית לארועי החיים. אופטימיות איננה בהכרח תכונה מולדת אלא בעיקר נרכשת. אדם שמשקיע בפיתוח יכולת פרשנות חיובית למציאות חייו ודבק להאמין בה הוא אשר קובע את טיב חווית החיים שלו, ולא המציאות עצמה.
יש תענוג ויסורים שאינם נמשכים בסוד הזווג, והם שנק' בלשון בני אדם תענוגים ויסורין גשמיים, או טוב ורע. ויש אמנם תענוג ויסורין רוחניים, דהיינו הנמשכים ע"י זווג מאורות העליונים, אשר היסורים האלו הם יקרים ונעלים ביותר מן התענוגים, כי כל הגידול ושיעור הקומה רק מהיסורים באים!
– הרב אשלג –
אמונה והסתר
תפיסה טבעית ורווחת בעולם היא להתרחק מצער וייסורים ככל שניתן ולרדוף תענוג ושלווה. אבל אחת מתוצאות הלוואי של חטא אדם הראשון בגן עדן היא הבלבול בין טוב לאמת ובין רע לשקר. אדם לרוב יכול להרגיש טוב למרות שהוא מצוי בשקר מוחלט ויכול להרגיש רע בזמן שהוא בעצם עוסק בשיא האמת. כי אמת המידה לבניין נפשי איננה הרגשת הלב אלא בירור השכל!
כי כבר נתן הבורא ב"ה נשמה קדושה בהאדם שסופה לזכך את הגוף כראוי… שזיכוך הגוף לאמיתו להעלותו לעליונים, לזה מסוגלת החכמה, והיא מתגלית מכבר בתורה בסוד "לא בשמים היא"
אלא צריך לגלות האותיות בתוך הגוף בסוד החקיקה, ולפי רוב האותיות הנחקקים בקרבו, כערך הזה יורד עליהם שפע החכמה ומזכך להגוף
– הרב אשלג –
עבודת האדם היא להגדיל את התשוקה לרוחניות!
בכח הנשמה שואב האדם חשק (בין אם בצורה יזומה ובין אם בייסורים) למשוך את חכמת התורה על גופו כדי לזכך אותו ממשיכת היתר שלו לחומר. כאשר מתרחש הפלא הזה אט אט, לומד הגוף לקבל הנאה מלוטשת ועדינה יותר אבל גם עוצמתית יותר שמרוממת אותו לתכליתו הראוי – להיות כלי ומרכבה לקבלת שפע אלוקי טהור!
לפי זה תבין, שהאיש אלקי שנתברר לו
סוד השגחה פרטית לאמיתה,
נמצא שהוא מכיר את רבונו לאמיתו כמו איש את רעהו,
דהיינו, שרואה בכל נמצאים שבעולם הזה ובכל מקריהם, שהמה לבורא כמו גוף לנשמה. כי לולא שפעו התמידי עליהם, הרי הכל חרב כרגע…
– הרב אשלג –
ספירות
שלוות הנפש האמיתית מצויה בידיעה המוחלטת שיש גנן לגן. כי כל עוד אדם מרגיש עולם של טבע ומקרים אקראיים, הוא נתון לחסדי אירוע החיים כמו עלה ברוח שפעם נח ופעם נע, פעם עולה ופעם יורד. אבל אדם שפיתח אמונה שיש משגיח לכל המציאות עד לדרגה שהוא מבין את אופן השגחתו – הרי הוא מצוי ברוגע מתמיד ויציבות נפשית אותנטית.
תכלית הידיעה היא ההשבה אל הלב כמו שידבר איש את רעהו פנים אל פנים, הרי דבורו שגור בפיו מחמת שמרגישו בעיניו המוחשים שהוא בסמוך אליו…
שעד השיעור הזה צריכים להתאמץ בידיעת השי"ת, לשוב אל הלב פנים אל פנים
– הרב אשלג –
תכלית הידיעה
ביד כל אדם לשכלל את כוח האמונה שלו לדרגת ידיעה כזאת עד שהיא פועלת על הלב תחושת נוכחות אלוקית בצורה אישית ותמידית הנקראת בתורת הסוד מצב של 'פנים אל פנים'. מציאות כזאת היא היא ההתגלמות האמיתית של שיבת האדם לגן העדן פה עלי אדמות
