בשם השל"ה הקדוש מובא רמז נפלא בפסוק: "אריה שאג מי לא יירא". המילה ארי"ה היא ראשי תיבות: אלול, ראש השנה, יום הכיפורים והושענא רבה. אלו אינם מועדים נפרדים, אלא תהליך רוחני אחד שמתחיל באלול ומסתיים בהושענא רבה. תכליתו היא להביא את האדם ליראת שמים – "אריה שאג, מי לא יירא".

אלא שכאן מתעוררת שאלה. מצד אחד, אלול מוכר כחודש הרחמים והסליחות, זמן של "המלך בשדה" והארת י"ג מידות הרחמים. מצד שני, על פי האר"י, חודשי תמוז, אב ואלול שייכים לעשו, המייצג את מידת הדין. גם ספר יצירה משייך לאלול את האות י', המרמזת בקבלה על דין. כיצד אפוא נעשה דווקא חודש זה לחודש הרחמים?

המפתח נמצא בלידתם של יעקב ועשו. עשו נקרא כך משום שנולד עשוי ושלם, ולכאורה היה ראוי להיקרא "עשוי". יעקב, שאחז בעקב עשו, היה ראוי להיקרא "עקב". אלא שהאות י' שבסוף "עשוי" עברה כביכול ל"עקב", וכך נעשה יעקב. בפנימיות הדברים, יעקב נטל מעשו את מידת הדין והמתיק אותה.

זהו סודו של חודש אלול: אין מדובר בביטול הדין אלא בהמתקתו. אלול בגימטרייה 67, כמניין "בינה". ספירת הבינה מבטאת את כוח ההתבוננות, והיא שמאפשרת לאדם לקחת את המציאות שעבר במשך השנה – הנפילות, המעידות, הקשיים והכישלונות – ולהפוך אותה לחומר גלם לתיקון.

כל עוד האדם ממשיך בחייו מבלי לעצור ולהתבונן, הדין נשאר דין. אבל כאשר הוא עוצר ושואל מה קרה, מדוע נפל ומה הוא יכול ללמוד מכך, מתחיל תהליך ההמתקה. דווקא הקושי הופך למקור של הבנה ובנייה מחודשת. במובן הזה, גם הרע שאדם פגש במהלך השנה יכול להפוך לכלי לצמיחה.

זהו גם עומקו של השופר. השופר קורא לנו: שפרו מעשיכם. בראש השנה איננו מתבקשים למחוק את העבר ולפתוח דף חלק, אלא לשפר את הדף הקיים. יצר הרע אוהב החלטות גדולות ומהפכניות; עבודת התיקון האמיתית בנויה דווקא מצעדים קטנים, הדרגתיים וקבועים.

גם משה רבנו פעל בדרך זו לאחר חטא העגל. הוא לא התעלם מן הנפילה הגדולה, אלא הפך אותה לבסיס לבקשת סליחה, מחילה וכפרה ולקבלת הלוחות השניים. כך הופכת הנפילה עצמה לנקודת מוצא להתעלות.

זוהי עבודת אלול: לא לברוח מן העבר ולא לפחד ממנו, אלא להתבונן בו מתוך רחמים. לקחת את המקומות שבהם נפלנו ולבחור בכל אחד מהם שיפור קטן ואמיתי. כאשר האדם עושה את הצעד שלו מלמטה, הוא ממתיק את הדין והופך אותו לכוח של בנייה.

כך אנו נכנסים לראש השנה: לא מתוך שאיפה להיות אדם אחר ברגע אחד, אלא מתוך רצון אמיתי להיות מעט טובים יותר. ובכוח אותם שיפורים קטנים, הקדוש ברוך הוא מחדש אותנו ומעניק לנו שנה חדשה ומתוקה.